<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן ג'</h1>
<h2>דף יב:</h2>
כתב הר"ם במז"ל כל איסורי מאכלות שבתורה שיעורן בכזית בין למלקות בין לכרת בין למיתת שמים. וכל המחוייב כרת או מיתה [בידי שמים] לוקה. והאוכל פחות מכשיעור זה מכין אותו מכת מרדות. והאוכל אכילה גדולה מדבר אסור אינו חייב אלא מלקות אחת אם לא התרו בו על כל כזית וכזית שאם התרו בו חייב על כל התראה. והאוכל מעט מעט עד שהשלים שיעור כזית אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שיעור שלש ביצים מצטרף הכל וחייב כמי שאוכל הכל בבת אחת וזהו שיעור אכילת פרס שנאמר בכל מקום לפי דעת הר"ם במז"ל ולדעת רש"י ז"ל הוא שיעור ד' ביצים ואם שהה יותר מכן פטור. וכל האוכלין האסורין אינו חייב עליהם. אם אכלן שלא כדרך הנאתן חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם שלא נאמר באזהרת איסורין אכילה. לפיכך הגומע חלב חם עד שתכוה גרונו או אכלו. או שיערב בו דברים מרים כמו רוש ולענה עם יין נסך או לתוך קדרה של נבלה ואכלן כשהן מרים או שאכל האוכל האסור (עד) [אחר] שהסריח ונתבטל ממאכל אדם הרי זה פטור שהרי לא נהנה. אבל אם עירב דברים מרים לתך בשר בחלב או לתוך יין של כלאי הכרם ושתה אותו חייב.
<h2>דף יט:</h2>
וכל האוכל כדרך הנאתן [דרך שחוק או כמתעסק] אפילו לא נתכוון [לגוף האכילה הואיל ונהנה חייב כמי שמתכוון לעצמה של אכילה. והנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו באסור מכל האיסורין] אם נתכוון לו אסור ואם לאו פטור [אכלה לתאבון מפני הרעב חייב] ואם אין לו מה יאכל אלא דבר האסור והיה במדבר מותר לו מפני הסכנה.
